אשראי ובנקאות חלק א

                                   אשראי ובנקאות חלק א

פוסט מפורט וטכני למדי לגביי מערכת הבנקאית והאשראי, שמתחלק ל2 חלקים.

בחלק הראשון יהיה הסבר על מהו אשראי באופן בסיסי ומפורט.

החלק השני יתמקד באיך המערכת הבנקאית המודרנית עובדת כיום.

בהמשך לפוסט הזה אני אכתוב על ההשלכות הכלכליות של המודל הבנקאי הנוכחי ועל ההתמודדות עם האתגרים שהוא מציב לטוב ולרע.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, חלק 1 ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

בעולמינו הפיננסי המודרני (ויש האומרים שזה תקף לא רק לתקופה המודרנית אלא גם לתקופות עתיקות יותר, אבל אני לא נכנס לדיון ההיסטורי המרתק הזה), רוב הכסף לא מיוצר על ידי ממשלות, אלא למעשה על ידי המגזר הפרטי.

שאלה מספר 1

איך גורמים במגזר הפרטי מייצרים את הכסף הריי רק הממשלה (הבנק המרכזי) יכולים להנפיק מטבע? (במקרה שלנו השקל).

קודם כל, אכן רק הבנק המרכזי יכול להנפיק מטבע ריבוני במקרה הישראלי מדובר על בנק ישראל ושקלים בהתאמה, אבל מה שחשוב הוא, ששקלים אינם אמצעי התשלום היחידי שאנחנו משתמשים בו ולמעשה אפילו אינו אמצעי התשלום המרכזי שאנחנו משתמשים בו בחיינו.

סביר להניח שתשובה כזאת תוביל לשאלה מעניינת אחרת

שאלה מספר 2

במידה ושקלים אינם האמצעי התשלום הנפוץ ביותר בחיינו (למעט אנשים שעובדים בשחור ומשתמשים לרוב במזומנים כמובן), מהו אמצעי התשלום הנפוץ ביותר שקיים בכלכלה שלנו?

אשראי בהיבטיו השונים דוגמה טובה לכך היא חוזה שוטף פלוס, שעליו נשען לפי ידיעתי חלק לא קטן מהכלכלה המודרנית גם בישראל ובעולם.

מה שחשוב בדוגמה שהעלתי היא העובדה, שהספק מוכן לספק שירותים ומוצרים באופן מיידי לא כנגד מזומן (שקלים) אלא בסך הכל כנגד חוזה לא של בנק ישראל אלא של הלקוח עצמו, שמבטיח סכום שקלי לא בהווה אלא בעתיד, כלומר מוצרים וסחורות נקנות לא על ידי שקלים אלא דווקא על ידי החוזה הזה.

מה, שמוביל לשאלה הבאה.

שאלה מספר 3

איך הלקוח קונה את הסחורות והשירותים הללו על ידי חוזה שוטף פלוס, כאשר הוא בסך הכל מתחייב לשלם שקלים רק במועד עתידי?

התשובה לזה נמצאת בגוף השאלה, מתי, שהלקוח מתחייב לשלם שקלים במועד מאוחר יותר הוא לא מתחייב לשלם בעבור המוצרים שהוא קנה מהספק, אלא למעשה הוא מתחייב לפרוע את החוב לספק שנוצר כתוצאה מעסקת השוטף פלוס ביניהם.

אז במילים פשוטות הלקוח קונה מוצרים, כנגד הלוואה ולא כנגד שקלים וכשהלקוח משלם לספק הוא לא משלם לו בשביל המוצרים אלא בשביל לכסות את ההלוואה.

אם זה עדיין לא נשמע משכנע אני אביא לכאן דוגמא נוספת.

נניח שאדם לוקח מהבנק הלוואה על מנת לקנות טלוויזיה על סך 1000 ש"ח, שבעזרתם הוא קונה את הטלוויזיה הנחשקת.

כעבור חודש האדם מקבל משכורת ובעזרתה הוא מכסה את ההלוואה על סך 1000 ש"ח לבנק.

האם זה לגיטימי להגיד, שהאדם קנה את הטלוויזיה, כאשר הוא פרע\שילם את חובו לבנק?

התשובה לזה בוודאי שלא.

האדם קנה את הטלוויזיה ברגע שהוא עשה את העסקה עם מוכר חנות מוצרי האלקטרוניקה ואת ה-1000 ש"ח, שהוא החזיר לבנק הוא לא החזיר כנגד הטלוויזיה אלא כנגד ההלוואה שהייתה לו לבנק.

וזוהי דוגמה טובה לאשראי ודרך פעילותו.

מה, שבתורו יכול להוביל לשאלה נוספת.

שאלה מספר 4

חלק לא קטן מהכלכלה עובד על אשראי, אבל זה ידוע שרוב האנשים בעולמינו הנם עובדים שכירים שחיים בסך הכל ממשכורתם אז למה אתה קובע ששקלים הנם אמצעי חליפין די זניח?

שאלה לגיטימית שעל מנת להבינה צריך להבין קודם איך עובדת המערכת הבנקאית המודרנית ועל מנת להבין את הבנקאות המודרנית.

המערכת הבנקאית המודרנית מתבססת בתורה על חשבונאות, ואין חוק יותר בסיסי בחשבונאות מהחוק, שכנגד כל נכס פיננסי יש התחייבות פיננסית.

לדוגמה אם לאדם או לחברה יש חוב, אז ברור שהוא חייב כסף לבנק, לחברה או לאינדיבידואל כלשהו.

במידה והאדם לא חייב כסף לגוף או לאדם ספציפי כלשהו אז ברור שלמעשה אין לו חוב לאף אחד.

מה, שגם ברור זה במידה ולאדם מסוים יש הלוואה כלשהי לבנק למשל אז בשביל הבנק ההלוואה הזו היא נכס.

בדיוק כמו שבשביל הספק (בדוגמה של השוטף פלוס) חוזה השוטף פלוס זהו נכס, שבעזרתו הוא יכול לממש את התביעה שלו לשקלים בתאריך שסוכם מראש עם הלקוח.

שאלה מספר 5:

במידה וכנגד כל נכס יש התחייבות למה לבן אדם יכול להיות כסף מזומן ללא חובות הריי כסף מזומן אינו הלוואה של הבן אדם לאף אחד ואין כנגדה איזושהי התחייבות?

בן אדם יכול להחזיק בכמות נכסים גדולה יותר מאשר מכמות ההתחייבות כאשר מדובר בחברה הביטוי הוא הון עצמי equity למשל.

על פניו לפעמים נדמה שהנכסים הפיננסים שלנו אינם התחייבויות פיננסיות לאנשים, חברות ומגזרים אחרים בכלכלה אך זה לא נכון.

לדוגמה לכסף המזומן שאנחנו מחזיקים (גם במידה ויש לנו חובות לבנקים או אין לנו כלל) יש מקור והוא הבנק המרכזי שמנפיק את השטרות וכאשר הבנק המרכזי מנפיק את השטרות, כנגד השטרות שהוא מנפיק (שהן נכס) יש לבנק המרכזי התחייבות והיא להחליף כל שטר שמיוצר בשטר זהה במידה ויבקשו ממנו לעשות זאת.

גם בשוק הפרטי במידה ונתייחס לנכסים פיננסים כגון מניות בסופו של דבר גם אם לא במישרין אז בעקיפין בדרכים שלא תמיד נגלות לעין כנגד נכסים פיננסים תמיד יש התחייביות פיננסיות במערכת.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, חלק 2 ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

על מנת להסביר, איך המערכת הבנקאית עובדת נתחיל מהבסיס בדוגמה פשוטה.

נניח שיש לנו עובד ציבור שנקרא לו יוסי שקיבל היום את השכר שלו 6000 ש"ח, כמו כן נניח שיוסי מקבל את המשכורת ישירות במזומן מבנק ישראל (אך ורק לשם המחשה כמובן, שהתהליך בפועל מורכב בהרבה).

המאזן החשבונאי עד כה הוא שלבנק ישראל יש התחייבות פיננסית של 6000 ש"ח (התחייבות להחליף 6000 ש"ח ב6000 ש"ח אחרים) וליוסי יש נכס פיננסי 6000 ש"ח של שטרות מזומנים.

יוסי מחליט לגשת לסניף הבנק הקרוב לביתו ולהפקיד אותם בבנק וכאן למעשה החלק המעניין מתחיל.

כאשר יוסי מפקיד בבנק את המשכורת שלו במזומן אז הנכס שלו מפסיק להיות המזומן שהוא הפקיד לבנק, אלא למעשה המזומן, שיוסי הפקיד בבנק הופך להיות הנכס של הבנק עצמו בעוד שהנכס של יוסי (העו"ש בפלוס) הוא ההבטחה של הבנק לתת ליוסי למשוך שטרות מזומנים במקרה שיוסי ירצה בכך.

באנגלית זה נקרא IOU

שאלה מספר 6

הנכס של יוסי היא ההתחייבות של הבנק לאפשר ליוסי למשוך מזומן בכל רגע שהוא ירצה ולא המזומן עצמו, אבל האם זה לא יותר מהבדל סימנטי?

כאשר מדובר במערכת בנקאית דמיונית שכל מהותה היא הפקדות מזומנים אז התשובה לכך הייתה כן זהו הבדל סמנטי, אך במערכת פיננסית שיש חשיבות רבה להלוואות המצב הזה שגוי ולשם המחשה אני אמשיך בדוגמה נוספת עם יוסי.

נניח שיוסי שלנו רוצה בשעה טובה לקנות לעצמו דירה בתמורה ל900 אלף ש"ח, כמובן שעם משכורת של 6000 ש"ח לחודש ליוסי אין את ההון העצמי הדרוש לקניית הדירה ולכן הוא פונה לבנק שלו לקבל הלוואת משכנתא.

כמובן שלצורך הדוגמה הבנק מאשר ליוסי משכנתא בסך של 900 אלף ש"ח שכנגדם הוא מתחייב לשלם עליה סכום חודשי מסויים לכמות שנים מסויימת, כאשר הבנק מאשר ליוסי הלוואה של 900 אלף ש"ח הבנק מקבל מיוסי נכס בשווי 900 אלף ש"ח (נזניח לשם הדוגמא את חישובי הריבית) ומהו הנכס בשווי 900 אלף שקל, שמקבל הבנק מיוסי?

הנכס הוא ההבטחה של יוסי לשלם את ההלוואה במלואה (בדומה לנכס חוזה שוטף פלוס של הספק משאלות 2-3) בעוד שהנכס של יוסי עד לקניית הדירה המיוחלת אינו 900 אלף שקלים במזומן שהבנק לקח מדני, מוטי ומשה כדאי להעביר את זה לחשבון הבנק של יוסי, אלא ההבטחה שבעת הצורך הבנק יאפשר ליוסי למשוך את ה900 אלף שקלים הללו במזומן.

שאלה מספר 7

הבנק לא אמור להלוות את החסכונות של לקוחותיו?

לא למעשה הבנק לא מלווה את החסכונות של לקוחותיו, אלא כפי, שתיארתי בשאלה מספר 6 הבנק כנגד הבטחתו של הלקוח להחזיר את ההלוואה או לחלופין כנגד נכס שהלקוח ממשכן מייצר נכס נגדי ללקוח שהוא ההבטחה לתת ללקוח למשוך מזומנים בעת שהלקוח ירצה בכך מה שידוע אצלינו פלוס בעובר ושב.

שאלה מספר 8

אז פקדונות המזומנים של לקוחות הבנק משמשות את הבנק אך ורק במקרים בהם אנשים רוצים למשוך מזומן מהכספומט?

המזומן בין אם מדובר ברזרבות דיגיטליות או בשטרות אינו משמש רק למצבים של משיכת מזומנים,אלא גם למצבים שיש העברות כספים בין לקוחות של בנקים שונים כלומר מנוצלים כאמצעי סילוקין בין הבנקים.

ניקח את הדוגמה משאלה מספר 3.

נניח שאדם לוקח מהבנק הלוואה על מנת לקנות טלוויזיה על סך 1000 ש"ח, שבעזרתם הוא קונה טלוויזיה מבעל עסק אשר יש לו חשבון בבנק אחר.

מהן הפעולות שהבנק של הלקוח נוקט בהן?

דבר ראשון כנגד ההבטחה של הלקוח להחזיר את ההלוואה, הבנק מקליד לעו"ש של הלקוח "שטר חוב" (i.o.u) בסך 1000 ש"ח מה שבתורו מגדיל את העו"ש של הלקוח ב1000 ש"ח.

כאשר הלקוח קונה את הטלוויזיה הבנק מקטין את העו"ש של הלקוח בסך 1000 ש"ח (מקטין את ההתחייבות שלו ב1000 ש"ח כלפי הלקוח) ובעקבות הקנייה ומעביר רזרבות (מזומן דיגיטלי כלומר נכס של הבנק) לבנק של בעל העסק.

ברגע שהבנק של בעל העסק מקבל את הרזרבות (נכס) מהבנק של הלקוח הבנק מגדיל את העו"ש של בעל העסק בסך 1000 ש"ח (ההתחייבות של הבנק כלפי בעל העסק גדלה ב1000 ש"ח בהתאם).

לסיכום: מזומן או רזרבות דיגטליות משומשים לרוב על מנת לסלק העברות שמתרחשות בין בנקים שונים.

שאלה מספר 9

האם לא קיים חשש שלבנק לא יהיו את הרזרבות והמזומנים הנחוצים על מנת להתמודד עם רצון הלקוחות למשוך מזומנים מכספומטים (או הפקידים בבנקים) או לחלופין על מנת לסלק את ההעברות הבין בנקאיות?

חשש כזה קיים תמיד ובעבר החשש הזה היה מציאותי ביותר, כאשר לא מעט משברים פיננסים הובילו את האנשים למה שנקרא הריצה אל הבנק שגרם בתורו ללא מעט בנקים לקרוס, אך בעידן המודרני, שבו יש לנו בנק מרכזי שדואג שזה לא יקרה הסיכוי לזה הוא קלוש מאוד.

במידה ולבנק מסחרי אין מספיק רזרבות הוא לווה אותן בשוק הבין-בנקאי לרזרבות ובמידה וזה לא עובד אז הוא תמיד יכול ללוות את הרזרבות בריבית בנק ישראל ללא הגבלה במידת הצורך מבנק ישראל עצמו.

תשימו לב אין כאםן בתמונה שום מכפיל כסף או יחס רזרבה כמגבלה על ההלוואות של, מהסיבה שהבנקים המרכזיים מציבים לעצמה כמטרה יעד ריבית ולא יעד רזרבות כזה או אחר.

זה גם למה הבנק משלם לנו ריבית על ההפקדות מכיוון שההפקדות מכניסות לבנק רזרבות וזה יוצא לו יותר זול מאשר ללוות אותם במקרה הצורך מבנקים אחרים או מבנק ישראל.

שאלה מספר 10

אז האם לא נוצר מצב שבו הבנקים למעשה יכולים להלוות כסף ללא סוף?

התשובה לכך היא למעשה לא. במידה והבנקים יתנו הלוואות באופן לא אחראי וכתוצאה מכך לקוחות הבנק לא יוכלו לעמוד בהתחייביות שלהם זה יוביל לגל של פשיטות רגל ואז החוב של הלקוחות לבנק ימחק מההון העצמי של הבנק.

הון עצמי כידוע זה סך הנכסים של הבנק בניכוי סך התחייביות של הבנק, כלומר ההון העצמי מהווה את סך החסכונות הנטו של החברה שמורכבים מההון שבעלי השקיעו בחברה (למשל במניות) ברווחים של שנים קודמות בציוד ומבנים שכנגדם אין חובות וכו'.

במצב שבו ההון העצמי של הבנק הוא שלילי כלומר שכמות ההתחייביות של החברה גדול מכמות הנכסים אז החברה נכנסת לקשיים פיננסים ובמידה וזהו מצב שנמשך תקופה מסויימת אז זה גם יכול להוביל לפשיטת רגל מלאה של הבנק ולכן בנקים אחראיים ינסו להתחמק מהלוואות לא אחראיות כמו מאש.

אך מכיוון שלהאמין לבנק שהוא יהיה אחראי זהו לא דבר שבהכרח טוב לכלכלה בדרך כלל ברוב הכלכלות המודרניות יש דרישה מהבנקים שנקראת יחס הלימות הון והדרישה הזאת מחייבת מהבנקים להחזיק הון עצמי נזיל כאחוז מסויים כנגד ההלוואות הניתנות על ידי בנק זה.

לדוגמה במידה ולבנק יש 100 מיליון שקלים כהון עצמי ויחס הלימות הון הדרוש הוא 10 אחוזים אז תקרת ההלוואות שהבנק יכול להרשות לעצמו היא מיליארד ש"חוברגע שהבנק נתן הלוואות בגובה של מיליארד ש"ח הבנק יצטרך לגייס הון עצמי נוסף על מנת שיתאפשר לו להלוות יותר.

לסיום אני אתייחס בקצרה לטענה שהבנקים מייצרים כסף.

תלוי איך אנחנו מתייחסים לכסף.

במקרה ואנחנו מתייחסים לכסף בתור שקלים (כלומר מזומן שטרות או רזרבות דיגטליות) אז התשובה לזה היא חד וחלק שלילית (ראו שאלה מספר 1 לפירוט) במידה כשמדברים על כסף מתכוונים לאמצעי תשלום אז כן הבנקים מייצרים אשראי ואשראי הוא בעצם על כלל מרכיביו אמצעי התשלום המרכזי שלנו בכלכלה.

לכן כאשר כלכלנים אומרים שהבנקים לא מייצרים כסף (במקרה שמדובר בכלכלנים כשהם אומרים כסף הכוונה שלהם הוא לשקלים) אלא אך ורק אשראי ובהתחשב בחשיבות של האשראי כאמצעי תשלום בכלכלה המודרנית (וכנראה שלא רק בכלכלה המודרנית) אפשר לתהות למה זה, שהבנקים מייצרים אשראי במקום שקלים מקטינה את חשיבות העובדה, שהבנקים מייצרים את רוב הכסף כלומר אמצעי התשלום, שהציבור משתמש בהם.

מקורות:

https://en.wikipedia.org/wiki/IOU

https://he.wikipedia.org/wiki/הון_עצמי

https://he.wikipedia.org/wiki/הלימות_ההון

בנק של אנגליה.

https://www.bankofengland.co.uk/working-paper/2015/banks-are-not-intermediaries-of-loanable-funds-and-why-this-matters?fbclid=IwAR1M1q5YeUPuTAQlmymy_mnJyoHZ96YKNuQmbZlaWbTc2ve7iWOv3EbHYYA

https://www.bankofengland.co.uk/-/media/boe/files/quarterly-bulletin/2014/money-creation-in-the-modern-economy?fbclid=IwAR0UdHEgjbsME3uVJxqLno7zrznulRTAlM6lRGVubOYUz2G04gREryXby94

הבונדסבנק הגרמני

https://www.bundesbank.de/en/tasks/topics/how-money-is-created-667392?fbclid=IwAR0sAfdwZ4Rrenof_XcHtYJVDY03Vsx0v3B0OJtb_Nn6T0bep0nKPdAxeXE